מדו”ח שפירסם האוצר עולה כי זכויותיהם של 89% מעובדי הניקיון המספקים שירות למשרדי הממשלה מופרות ■ למרות זאת החליט החשכ”ל לא לפרסם את שמות החברות המפירות ■ יו”ר ארגון חברות הניקיון: “לא מבין את ההיגיון האתי והמשפטי בהסתרת ציוני החברות”

לאחרונה פורסם מדד חברות הקבלן של החשב הכללי באוצר, שבדק הפרת חוקי עבודה וזכויות עובדים בקרב מדגם גדול מתוך 14 אלף עובדי הקבלן המספקים שירותים למשרדי הממשלה. הנתונים שמציג הדו”ח קשים: 89% מעובדי הניקיון נפגעים על ידי המעסיק, וכן 33% מעובדי ההסעדה.

בעוד הדו”ח מפורט מאוד, נתון אחד חשוב בכל נפקד ממנו: מיהן אותן חברות מפירות החוק, ומיהן המעט המצטיינות ששומרות על חוקי המדינה. חרף הבטחה של החשבת הכללית הקודמת, מיכל עבדי בואינג’ו, החליט החשכ”ל הנוכחי, רוני חזקיהו, לא לפרסם את ציוני החברות בטענה כי “הפרסום יפגע במוטיבציה שלהן להשתפר”.

אילן שמעוני, יו”ר איגוד חברות הניקיון, אומר שהוא “לא מבין את ההיגיון האתי והמשפטי בהסתרת ציוני החברות”. לדבריו, מעבר לפגיעה בחברות שומרות החוק, לחזקיהו עצמו יש חלק גדול באותן הפרות: “אגף הרכש של החשב הכללי הוא הגוף שמנחה את המשרדים הממשלתיים והגופים המתוקצבים איך לבצע מכרז. מאחר שהוא מייצר כללים שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בהם, יש לו אחריות גדולה על המצב הנוכחי הכולל הפרות”.

החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו

שמעוני טוען כי בשל הנחיות החשכ”ל, המחיר, ולא מדד האיכות, הוא זה שקובע איזו חברה תזכה במכרז. “החשכ”ל קובע שעובדי הנקיון יקבלו שכר מינימום”, הוא אומר. “בברור לכל מי שמתמודד במכרזים האלה שאם הוא רוצה להיות רלוונטי , הוא צריך לערוך את התחשיב על פי שכר המינימום, אחרת הוא לא נמצא במשחק

“זה מגוחך. התוצאה פשוטה: החברות הגדולות שמקבלות ציונים גבוהים, לא ניגשות למכרזים האלה, ומי שניגש הן חברות בינוניות וקטנות, שמגלות מהר מאוד שאי־אפשר להתקיים עם אחוז וחצי רווח. המכרזים האלה כל כך דחוקים, שלא פלא שמנסים לעגל פינות, ו”חוסכים” בדמי הבראה לעובדים. החשכ”ל קובע את הכללים, למה הוא מתפלא?”, ממשיך שמעוני. “הוא עושה ביקורת ואומרת ‘פה טעית’, אבל ספק אם זו היתה טעות. מדובר בסוג של שיטת מצליח שנובעת ממצוקה אמיתית. בעל החברה, שלא מאפשרים לו להרוויח על עבודה קשה, אומר לעצמו ‘אני לא אתן ככה וככה, מה שיגלו במדגם – אני אתקן’. ומה עם כל מה שלא מגלים?”

 

לדברי שמעוני, הסתרת הרשימה יוצרת כשל קשה בתהליך הבחירה. “לפני חמש שנים היתה הצהרה מפורשת: המחיר אינו אמת המידה כשבאים לבחון חברת נקיון, אלא האיכות והנסיון הטוב או הרע עם החברה”, הוא אומר. “על פי אותה הנחיה – בין 20%–40% במכרז הוא ציון המבדק, אלא שבפועל זה לא קורה, כי הרשימה לא נחשפת. כך, הדרך הכי קלה לבחור זוכה היא דרך המחיר, וזה בדיוק מה שקורה. גרוע מכך”, הוא ממשיך. “חברות מפרות ממשיכות לזכות בעוד ועוד מכרזים, מכיוון שאיש לא יודע שהן מפירות חוק. אני פועל בכנסת כדי להגיע להחלטה שבכל ועדת מכרזים ישב נציג של ארגון עובדים, ושיהיו בידיו ובידי הגוף הבוחר ציוני המבדק”.

אתה כיו”ר ארגון חברות הניקיון מכיר את השמות ברשימה?

“אפילו אני, בעל תפקיד רשמי בתחום, מעולם לא ראיתי את הרשימה הסודית. דרשתי וקיבלתי את הציון של החברה שלי, אבל מכולנו מסתירים את הציונים של החברות האחרות”. יצויין כי בקשת חופש מידע של עמותת הצלחה נשלחה לחשכ”ל על ידי עו”ד אלעד מן בסוף השבוע שעבר, ובה דרישה לחשוף את הרשימה.

מהחשכ”ל נמסר: “אגף החשב הכללי מפרסם את עלות השכר המינימלית למעביד לכל שעת עבודה בתחומי הניקיון, השמירה והאבטחה כדי להבטיח שלא יהיו חוזי הפסד כנדרש על פי הקבוע בחוק להגברת האכיפה של דיני עבודה. משרדי הממשלה מיישמים את הוראות החשכ״ל בדבר שקלול ציון מבדק הביקורת כ-40% מאמות המידה במכרזים לבחירת הספקים. בקשת חופש המידע בעניין שמות הספקים התקבלה אצלנו אתמול ותיבחן בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בחוק”. בקשה שנשלחה לחשכ”ל לקבלת רשימת המשרדים שביקשו ב–2016–2017 את הרשימה לא זכתה להתייחסות.

 

לכתבה המלאה – דה מרקר – טל חרותי-סובר 4/2/18